מיכל טנצר

מיכל היא בת ההתיישבות הרוקמת. היא רוקמת את האדמה במחט. אדמת טרשים - סחבות, סמרטוטים, פיסות בד נטושות.
היא רוקמת בחריצות ואהבה ומצמיחה חיים. מספרת בחוטים צבעוניים ומחט סיפור חיים - חיי כפר וחיי עיר, חייה וחיים של אחרים וכל מיני דברים שבאים מהלב - וגם סיפורי חרקים וחייזרים.

היצירות שלה מלאות אהבה, הומור ודמיון. האצבעות שלה יודעות לחייך. הן רוקמות דוגרי, בלי להתייפייף. וזה גם סוד הכוח של עבודותיה. 

יש לה כתב יד - צבעוניות, הומור, דמיון, נאיביות, חספוס. ה׳סמרטוטים׳ נושמים, בועטים, צוחקים. 

הרקמה שלה היא מין איור חופשי - על בד פשוט. 

האם זו רקמה ישראלית?
כן!
היא רוקמת נופים ישראלים. היא יוצרת נופים בחוטים.

מיכל =רוקמת מפות חיים של שני מקומות-כפר ועיר.

חוטיה הצבעוניים ממלאים אותן חיים. נשמה. 

גם חייה של מיכל שזורים בין שני מקומות -עמק יזרעאל ותל אביב.

וזה הסיפור של רקמתה.